אני רוצה לדבר היום על “תנועה רגילה” (“Ordinary Movement”).
רק היום גיליתי שאחד מהתיאורים האהובים עליי למושג ההארה – תיאור שבא אליי פתאום יום אחד, כשחברה טובה שגם מלמדת דהרמה שאלה אותי, “מהי הארה לדעתך? איך היית מתארת אותה?”, והמילה “רגילוּת” יצאה מהפה שלי. וזה הרגיש כמו אמת. אז אנחנו יודעים שאנחנו מדברים על משהו שאי אפשר לתאר, זו רק מילה שלא אומרת כלום, אבל היא כן אומרת משהו: רגילוּת, שום דבר מיוחד. ורק היום גיליתי ש”שחרור רגיל” (“ordinary liberation”) הוא מושג שעושים בו שימוש באחת מהמוסרות הטיבטיות, במהא מודרה (Mahamudra). ואני אוהבת כשתובנות מגיעות אלינו ככה, כשיש לך תובנה ואז אחר כך את מגלה שהמומחים מאשרים. אז אין פה עניין של דמיון או העמדת פנים שעומדים בדרך.