אוקטובר 2023, חול המועד סוכות
הבית שלי מתמלא בימים אלה בשעות הערב בשני סוגי חרקים. מכיוון שהם בוודאות לא ג'וקים, יתושים או עשים, אני לא יודעת מהם. יש לי ידע מוגבל מאוד על חרקים, ולכן אני לא יודעת מה שם החיפושית השחורה כפחם שגם עפה (כתבתי עליה שיר), ומה שם הכמו-ברחש שנראה כמו נמלה גדולה עם כנפיים.
~
בגדול אני יודעת מעט מאוד על בעלי חיים שחיים לצדי, מאז שעברתי לטבעון זה נהיה ניכר ממש: חיפושיות, ציפורים, נחשים, יונקים ועוד שלל מינים שאני רואה כמעט כל יום לא מוכרים לי. אני לא יודעת אם הם נדירים או לא, אם הם ישנים ביום או בלילה או בכלל לא, אם הם מסוכנים לי בכלל (אני לרוב מניחה שלא, וזו כנראה טעות). למדתי על כמה מהם כי התחלתי לראות אותם הרבה, אבל אני עדיין עיוורת לרובם במובן העמוק.
~
אלה. אלון. אלה. אלון. אלה עצים שאני מזהה שוב ושוב. יש בוואדי את האלון הגדול שנראה נורא, הוא כבר זמן מה במבצע שיקומי, מוקף ברזלים וצינורות שמנסים להחיותו. האלה הגדולה לעומתו ממש בטוב. היא בת קרוב לחמש מאות שנים, הגזע שלה אדיר ממש, ענק, והיא כמו שמשייה מאוד גדולה וכולם יושבים תחתיה ועליה. אני יושבת עליה הרבה מאוד ולפעמים אני רואה לידה גם חרדונים ונחשים ופרות.
~
בחצר האחורית שלי יש גם שלושה עצי לימון ועץ פקאן. לימונים ראשונים, ירוקים ולא בשלים, נמצאים על הענפים. בעץ הפקאן מקננים כל שנה נקרים. הפעם האחרונה היתה באביב. אני מקווה להרבה גשם שיבוא, העצים מאוד צמאים והשכנים מלמטה לא משקים אותם מספיק.
~
חיות שראיתי לאחרונה ונעצרתי להביט: זעמן מטבעות. זעמן שחור. צפע. חזיר בר. בז. דיה. לילה אחד ישבתי עם אופיר על הגג והסתכלנו עם הכוכבים, כשהוא פתאום אמר, "מה זה הפודל המגודל הזה?" והצביע על יצור שהתהלך ברחוב למטה. זו היתה גירית. אני יודעת את זה בגלל הרוח בערבי הנחל. היא היתה מקסימה ובהחלט הבנתי למה אופיר חשב שמדובר בפודל מגודל.
~
אתמול לקחתי עכביש טרמפ. גיליתי אותו הולך על היד שלי בכביש המהיר, הוא היה קטן וכמעט שקוף וכל הזמן ניסה לרדת מהיד שלי באמצעות קורים. ידעתי שאין לו איפה לשגשג בתוך הרכב הגדול והמת הזה אז עצרתי בתחנת האוטובוס הראשונה ונתתי לו לרדת מהיד שלי באמצעות קור אל שיח גדול עם פרחים.
~
כל ערב יש במרפסת שלוש עד חמש שממיות. במטבח תמיד יש אחת. זו שלפניה מתה לפני כמה חודשים – היא כבר האפירה והתקרבה אליי ונתנה לי להחזיק אותה ביום האחרון לחייה. לא ידעתי אז שהיא גוססת. אני מצטערת בדיעבד שנגעתי בה. עכשיו יש אחת חדשה, שמנמנה וצהבהבה. היא אוכלת יפה-יפה את הנמלים הגדולות המכונפות.
~
הוורד הראשון בחצר האחורית פרח הבוקר. בכל יום יש יותר עננים. יש חתול שאימץ אותי, כמובן. הוא כתום, התחיל לצוץ בחצר האחורית מרוט לגמרי, ריחמתי עליו והתחלתי להשאיר לו אוכל. לאט לאט הוא משיל מעליו נטיות הישרדותיות ולהחליפן במלכותיות חתולית ודרישות קולניות לליטופים. הוא יושב לידי כשאני יושבת בחוץ, מתקרב-מתרחק. רק לאחרונה התחיל להכיר מגע אנושי. הוא אוהב את זה כשם שהוא פוחד מזה. קראתי לו ריצ'רד-פנחס.