הוא הפך ליונה

היא החליטה לקרוא לו יונה. ככה קראו להוא הקודם, והיא אוהבת לחזור על דברים, כך היא הסבירה. על אף שזה נראה לי תמוה מעט, יונה נראה לי שם הולם לא פחות מזה שדבק בו כשהיה אצלי. אחותי דווקא התעצבנה: מה יונה מה, היא אמרה, על אף שהיא זו שנתנה לו את שם שרבים אחרים לא הצליחו לגשר בינו לבין היצור הזעיר והמכודרר שישן דרך קבע…

מצב טיסה

“מותר להם לבצע חיפוש בפלאפון שלי בלי צו חיפוש?” היא כותבת לי באמצע הלילה. “אני אמורה לדעת את זה…” היא מוסיפה, כאילו מדובר היה בשאלה שהתשובה אליה אמורה להיות ידועה לכל, כמו, כמה עולה כרטיס לאוטובוס? (אני נזכרת בתקופה שבה שילמתי שקל שמונים עם כרטיסיית נוער מנייר, אחר כך היתה תקופה של ארבעה וחצי שקלים – נראה לי – ועכשיו זה כבר חמש תשעים המון…