סיני – חוויה כתובה בהמשכים (חלק ג')

שירה אמרה לי מבעוד מועד להביא מסיכה ושנורקל. שלחתי אותה לקנות לי את הערכה, אבל הזהרתי מראש: אני מפחדת להביט אל תוך המים. ומפחדת לנשום רק דרך הפה. ושייכנסו לי מים למשקפת. ומפחדת מכל חיות הים, כן, גם הדגים הקטנים. ומכרישים. ומטביעה. בגדול, הים ומעמקיו מטילים עליי אימה מצמיתה כל כך, שפלא שאני מצליחה לטבול אפילו כף רגל אחת במים.

סיני – חוויה כתובה בהמשכים (חלק ב')

"תהיה לך זוגיות, אני בטוח," אומר ע' כשאני מסיימת. הביטחון שבקולו המתוק גורם לי להיאנח; הוא לא הראשון שמפתח ביטחון ביכולת שלי מבלי שהכיר אותי לעומק. לאחרונה, אישה חכמה וטובה שהכרתי באופן שטחי, הביטה בי ושאלה מה מייסר אותי. אני מרגישה שאני מסתובבת בעולם כשמסביבי כיפת זכוכית, אמרתי לה. רק אחרי שהיא נשברת, בלי שצפיתי זאת מראש, אני נזכרת שהיא שם.

סיני – חוויה כתובה בהמשכים (חלק א')

לא ציפיתי לערי רפאים. על זה אף אחד לא סיפר לי: קילומטרים על גבי קילומטרים של רצועת חוף משובצת מלונות וכפרי-נופש נטושים כליל, חלקם עוד טומנים בחובם את סימניהם של האנשים שנפשו בהם – מנעולים תלויים על הבריחים, מספרי חדרים מגולפים מעץ נוטים על צדם על הקירות, פה ושם בגד ישן, קרוע, מוכה-שמש – וחלקם מבני-בטון חשוף שמעולם לא נבנו עד תום.

שלושה ימים אחרי הלידה / שיר

אֲנִי מַגִּיעָה לְבַקֵּר,
נִכְנֶסֶת עִם הַקַּיִץ בְּגַבִּי
לַדִּירָה הָאֲפֵלָה, הַקְּרִירָה
אִי סֵדֶר בַּכֹּל –
בְּגָדִים, מִזְוָדוֹת פְּרוּקוֹת, כָּרִיּוֹת תְּפוּחוֹת
אֲנָשִׁים נָעִים
חֲפָצִים נָעִים בֵּין הַחֲדָרִים
אֹרֶז וּקְצִיצוֹת מִתְחַמְּמִים עַל הַכִּירַיִם

גופים שאינם מסתדרים / פרק מתוך ספר

בלילה אני מזמינה אליי גבר צעיר שגר באזור. מטרת הפגישה ברורה. בשנים האחרונות ביימתי מדי פעם מצבים דומים באמצעות רצף של הודעות טקסט שבסופן דפק על דלתי בחור, נרגש יותר או פחות, מתקשה יותר או פחות להסתיר את התלהבותו. מעולם לא פחדתי מהזרות, למרות הסיכון. בקבוצות פייסבוק סגורות לנשים בלבד אנחנו מחליפות בינינו טיפים על היכרויות דרך אפליקציות שמטרתן מין מזדמן. אם ממילא הערב יסתיים בביתו או בביתך — סכנה שאי אפשר לנטרל מעצם מטרת המפגש — אפשר לכל הפחות לשמור על עצמך באמצעות הפעולות הבאות: להתחיל את המפגש במקום ציבורי; לשתף עם חברה תמונות של הבחור, את שמו ואת מספר הטלפון שלו; לעדכן מישהי שאת סומכת עליה בתוכניות שלך ללילה, ולבקש שתבדוק מה שלומך בשעה מסוימת; לדבר בטלפון עם הבחור לפני; ולהגיד לו במילים ברורות שאינן משתמעות לשתי פנים מה בשום פנים ואופן את לא רוצה לעשות ולא תעשי. המגדילות לעשות גם מנסחות בבירור את ציפיותיהן, "אני לא מוכנה לסקס עם גבר שלא יורד", למשל.

היום שאחרי הוקעתם של הפוגעים מינית // מאמר דעה

אתחיל בשתי הצהרות:
אני מרוצה מאוד מהחשיפה המתמשכת של הטרדות ותקיפות מיניות שפורחת לאחרונה בזכות עיתונאיות וגופי תקשורת מסורים.
אני פחות מרוצה מהאופן החלקי שבו הדיון/פעילות הפמיניסטית סביב החשיפות האלה מתפתח.
ויותר באריכות:

שלושה שירים (לקראת ספר חדש)

אַתְּ חוֹשֶׁבֶת עַל יְלָדִים? אַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתִי
בְּחוֹף הַיָּם בְּשִׁשִּׁי בַּצָּהֳרַיִם,
כְּאִלּוּ הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעָלָה בְּדַעְתְּךָ הָרַעֲיוֹן
שֶׁכְּשֶׁאַתָּה מְשׂוֹחֵחַ אִתִּי, אַתָּה מְדַבֵּר עִם אָדָם
שֶׁהוּא אִשָּׁה.

למה יש לך יותר מדי ארטישוקים? // מחשבות

לעתים נדמה לי שאני מחפשת את הקהל הנכון לסיפור שלי, ובעוד אני מוצאת את הקוראות הנכונות ביתר קלות, לא כך הוא עם הקוראים. "למה את פה?" היה צריך השכן לשאול את עצמו כשדפקתי על דלתו. האם אי פעם יידע לשאול? ואם יידע, האם אדע לענות?