רוני גרוס

זה לא שהיא אוהבת אותו, כי היא לא אוהבת אף אחד (יש שאומרים שהיא אוהבת את כולם, אבל היא בתגובה מושכת כתפיים, זה הרי כמעט אותו הדבר), אבל משהו בו נסבל בצורה בלתי רגילה, וזה הרבה.

האם אי פעם רציתי ילדים? להיות כלה רציתי; כשבגיל שש עשרה, נחת בביתנו קטלוג עב-כרס של שמלות כלה כחלק ממהדורת חג של אחד העיתונים, הבטתי שוב ושוב בדוגמנית בשמלת סטרפלס ממשי – צמודה במתניים, מתרחבת באזור הברכיים – שיערה אסוף גבוה. כך רציתי להיראות בבוא העת.

מה אתן עושות עם השיער? היא פנתה אליי ואל הנשים הנוספות שישבו סביב. כל כך נעים לי לגעת בו כך, היא הוסיפה. כולנו שתקנו, והיא ביקשה שנרד לים, שם נעמדנו עירומות, מספריים בידינו, וגזזנו וגזזנו וגזזנו אל מול הרוח הקלה

תקווה היא יקרת-ערך, בלתי ניתנת להחלפה, אבל היא לא תמיד עוזרת. תקוות שאני שומעת בימים האחרונים: "שנחזור בקרוב לשגרה"; כל גרסאות ה"אחרי פסח…"; קריסת הקפיטליזם; שינוי פרדיגמות חברתיות מן היסוד; קיץ 2020 בתאילנד; סקס לרווקים/ות שבינינו, ועוד

נשים חולקות זו עם זו מידע יקר ערך; על בדיקות אלטרנטיביות לאבחון דלקות כרוניות, על הגינקולוגים שיודעים כיצד באמת לטפל במחלת מין מסוימת, על טיפולים רגשיים שנועדו למי שמתמודדת עם פוסט-טראומה מורכבת, על מזונות שעדיף להימנע מהם אם את סובלת מ-PMS. על התעקשות להבין מה קורה לנו, למצוא תשובות, למצוא פתרונות.

אני מתנדנדת על נדנדת החבלים הקלועה בשקט. אני לא רוצה להיות פה, אבל אין מקום אחר שהייתי רוצה להיות בו יותר מכאן. כפות רגליי חמות וכפות ידיי קרות. האוזניים חמות. האף קר. הלב גם חם וגם קר, אבל זה לא קשור למזג האוויר.

היא לא ידעה מדוע תינוקות נרדמים בקלות כל כך בחיבוקה, אבל חשדה באותן מחשבות פרומות, שבהחזיקה את היצורים הזעירים, היו נפתחות לכל עבר, אולי גם אל תוך שנתם. הם מעדיפים יחס נקי, התינוקות, כך למדה עם הזמן, לאחר שערסלה תינוקות רבים של אחרים – כל ציפייה מהם רק תוביל לכאב לב וכאב ראש.

להגיד לו את האמת, ולהגיד לו שאת לא תמיד יודעת מה האמת, ושלפני שבוע או שבועיים לא ידעת שזו האמת, אבל עכשיו זו האמת, ואם לא עכשיו, אימתי. האם היתה אמת אחרת מתישהו? בוודאי שהיתה

אולי לא צריך להעמיס כל כך הרבה על מישהו שבכל מקרה קיים לצדי בעולם במשך עשרות שנים מאוד קצרות, חשבתי. הוא כבר גם כך עבר את החסם הסטטיסטי הבלתי-רגיל הזה. שנינו פה, מספר קטן (יחסית) של שנים הפריד בין לידותנו, ואנחנו לעתים אפילו שוהים באותה יבשת, באותה מדינה, ובאותה עיר.