מדיטציות א’
אני מרגישה את עצמי ממהרת. יוצאת יחפה אל השביל המרוצף, מרגיעה את הנשימה, מרפה את כלוב הצלעות. שום דבר לא ממש מרפה. אני אומרת לעצמי: הרמה, הנעה, הנחה, מרחב. שמש נעימה של אוקטובר מסנוורת אותי לרגע, אני מחייכת, עוברת לצל, מנסה להאט. מחשבות מתקיפות אותי. הן בעצם לא ממש מתקיפות אותי, זה הקצב הטבעי שלהן, אני חושבת, אני פשוט מרגישה אותן ככה פתאום, רצות לכל…