בלילה חלמתי שגבר שאני אוהבת הוא בעצם אחי מלידה. היינו יחד בטבע. שכבנו. זה היה טוב; מוכר. כמו מילדות. הרגשתי שקטה. כשישנתי, ישנתי חבוקה בידיו באוהל. בחוץ לא ירד גשם, אבל גם לא היה חם. אחר כך הקצנו אל תוך הידיעה שאנחנו אחים, והבטנו זה בזו בעיניים אחרות, אבל לא פחדנו. היינו שותפים לגורל.
כשאני קמה בבוקר, לפני שאני נזכרת שהכל כואב, אני מרגישה שהכל טוב. כאילו המאהב שהוא אחי נמצא לצדי במיטה. חבל שאין אלכוג'ל לרגשות, חברה כותבת לי, וזה מצחיק אותי, ואני גם בוכה תוך כדי שאני צוחקת, כי הלילה כבר בורח ממני, ואני מגלה שלצדי במיטה נמצאים כמה ספרים, בובת קואלה מרופטת שקיבלתי מאמא בגיל שש, ומכתב שקיבלתי לפני כמה ימים בדואר רשום, ובו אני מתבקשת לבחור אחת מהאפשרויות הבאות:
- להפשר מיידית את העוברים ולהחזירם לרחם האישה למטרות ילודה
- לתרום את העוברים למחקר
- להפשיר מיידית את העוברים ללא שימוש
- לשמור את העוברים לתקופה של 5 שנים נוספות בתשלום 812 ש"ח
המכתב שוכב לידי במיטה מאז שהגיע, אני מכסה אותו כל לילה בכרית הנוספת, שאינה בשימוש. ניסיתי להתקשר למספר הטלפון הרשום בתחתיתו מספר פעמים, רציתי להגיד לאישה שעונה לטלפונים דבר מה – לא בדיוק ברור לי מהו הדבר, אולי, בבקשה תניחו לי? אולי שלום, פשוט שלום – אך אין מענה. אני תוהה מה עושות כעת הנשים שמזריקות לעצמן מדי יום הורמונים לבטן. שמתפללות כבר חודשים, או שנים, שייקלט ברחמן עובר. האם הן עדיין הולכות כל כמה ימים לבית החולים? האם הן עדיין רוצות? אני תוהה בקול רם, ומישהי אומרת לי שלו היתה נכנסת להיריון עכשיו, בוודאות היתה עושה הפלה.
האם אי פעם רציתי ילדים? להיות כלה רציתי; כשבגיל שש עשרה, נחת בביתנו קטלוג עב-כרס של שמלות כלה כחלק ממהדורת חג של אחד העיתונים, הבטתי שוב ושוב בדוגמנית בשמלת סטרפלס ממשי – צמודה במתניים, מתרחבת באזור הברכיים – שיערה אסוף גבוה. כך רציתי להיראות בבוא העת. הייתי נערה גרומה וגבוהה; חשבתי שכך אהיה יפה. שנים לאחר מכן, כשנקלעתי כצופה מן הצד ביריד שמלות כלה המוני, התפתיתי למדוד שמלה צמודת-גזרה שכל-כולה תחרה דקה בעבודת-יד. בזמן שהכלות המיועדות נדחקו בקושי רב לשמלות בחלל הענק, נטול תאי המדידה, בעוד אמותיהן וחברותיהן מנסות לשווא לסגור כפתורים קטנים, לרכוס רוכסן, השמלה הקטנה התיישבה עליי בקלות, וכל העיניים נמשכו אליי, נועצות בי מבטי זעם כבוש.
הייתי זחוחה ומרוצה. וגם ידעתי: כל זה לא בשבילי.
מזה זמן אני מכינה הכל לקראת חתונה שעתידה היתה להתקיים במיטתי; שטפתי את הרצפות בנוזל מבושם, החלפתי מצעים, הדלקתי קטורת, וקניתי פירות ודבש וקפה. אבל החתן לא בא. הוא אחי-שבמרחבים, אחי-שבחלומות, ואני קמה בבוקר בלעדיו לכתם דם חדש בתחתונים.