חזרה (סיפור בהמשכים) – חלק א’

היא התחילה לבכות. היא שמה לב לכך כשהמילים על המסך החלו להיטשטש לנגד עיניה, תחילה כמו נוטות על צידן ואז מתאחדות לכדי גוש שחור ובלתי-קריא על המסך. היא מצמצה, מנסה להשיב את הדמעות שהחלו להיקוות בבריכות הקטנות של עפעפיה התחתונים בחזרה אל תוך הגולגולת – כך דמיינה שהיא יכולה לעשות אם רק תתפוס את עצמה בזמן – אבל עד מהרה היא הרגישה את הנוזל החמים…

עולם שלא קיים

הטקסט פורסם במקור באתר העוקץ

*

ואז הזמנתי בשר בשווי שלוש מאות שקלים מקצבייה יוקרתית בצפון העיר.

לא עשיתי משהו כזה מעולם; גם בימים שבהם אכלתי בשר, הייתי הולכת לקצבייה הקרובה לביתי, שתמיד תהיתי אם המראה המיושן שלה מעיד על איכות גבוהה במיוחד – או דווקא על ההיפך – והייתי קונה שם מעט בשר בקר טחון, שממנו הכנתי את המנה הבשרית היחידה שאי פעם למדתי להכין: בולונז.

הוא בא

לבסוף, הוא בא. העולם היה צריך לעמוד מלכת כדי שיבוא. אבל הוא בא. הוא בא אחרת; לא כמו שדמיינתי. אבל שומדבר הוא לא כמו שדמיינתי בימים אלה. ואת הרגע הזה, שבו הוא חוצה את סף דלתי, דמיינתי פעמים רבות בחודשים האחרונים: תהיתי אם אעז לנשקו על שפתיו מיד. תהיתי אם הוא יעשה זאת לפני שאספיק בעצמי. דמיינתי שאקח אותו מיד למיטה, דמיינתי שנישאר בה ימים…

לא אוהבת אותו

זה לא שהיא אוהבת אותו, כי היא לא אוהבת אף אחד (יש שאומרים שהיא אוהבת את כולם, אבל היא בתגובה מושכת כתפיים, זה הרי כמעט אותו הדבר), אבל משהו בו נסבל בצורה בלתי רגילה, וזה הרבה. וגם תווי פניו דומים לשלה, וכפי שחברה טובה שלה אומרת לה כבר שנים, זה מוכח שאנשים בעלי תווי פנים דומים מסתדרים היטב כבני זוג. ההוכחה לכך? שני זוגות וחצי…

אחי

בלילה חלמתי שגבר שאני אוהבת הוא בעצם אחי מלידה. היינו יחד בטבע. שכבנו. זה היה טוב; מוכר. כמו מילדות. הרגשתי שקטה. כשישנתי, ישנתי חבוקה בידיו באוהל. בחוץ לא ירד גשם, אבל גם לא היה חם. אחר כך הקצנו אל תוך הידיעה שאנחנו אחים, והבטנו זה בזו בעיניים אחרות, אבל לא פחדנו. היינו שותפים לגורל. כשאני קמה בבוקר, לפני שאני נזכרת שהכל כואב, אני מרגישה שהכל…

בוא

פתאום הכל נרגע. הוצאתי את האצבע המורה של יד ימין, והכנסתי את זו של יד שמאל. האצבע החדשה, שהיתה עד לפני רגע מחוץ לשמיכה, היתה קרה, ובין הרגליים היה חם. הרגשתי גם את החום וגם את הקור בו זמנית, על אף שהם עטפו זה את זה למשך מספר רגעים – אולי דקה – עד שהאצבע של יד שמאל הדביקה את הטמפרטורה החמימה יותר. הערב היה…

משהו אחר

ניסיתי לשפד את קלח התירס בשלט הקנבס. כרסמתי רק שליש מהקלח, שהתבשל זמן כה רב בסיר האלומיניום הגדול שהונח מחוץ לפיצוצייה באמצע צומת דרכים בדרום יפו, עד שניטל ממנו טעמו לגמרי. גוועתי ברעב; כל מה שאכלתי במהלך היום היה בעיקר עוגת שכבות של שוקולד, קצפת ודובדבנים. אחר כך יצאתי לקונצרט באותם בגדים שלבשתי כל היום. אחר כך, כאמור, אכלתי עוגה, ואז קונצרט, ואז בהחלטה של…

גרביים

לקח לה רגע להבין שהמוכר מזלזל בה מעט. או שמא היה זה בלבול מצדו? במבט לאחור, ללא ספק זלזול, או לפחות שמץ ממנו. הוא הביט בכף רגלה, אותה הניחה על הרצפה, וניסה להבין מה בדיוק עוטף אותה. את מעדיפה למדוד את הנעליים עם גרביים שלנו? הוא החווה לעבר סלסלת קש, שבה נחו מספר זוגות גרביים מגולגלים. לא, היא ענתה, זה בסדר, אני לובשת שני זוגות…

לדבר אמת

כל יום לדבר את האמת כל יום. כל יום לקום מחדש ולדבר. את האמת ורק את האמת. ולהמשיך בשגרת יומך ולהגיד דברי-אמת, ולהיכנס לפגישה ולהגיד, ולצאת ממנה ולהגיד בראש רק את האמת, ואחר כך לעלות לאוטובוס ולנסות שוב להגיד אמת. להקליט הודעה קולית בקול רועד בלילה, צמוד לרדיאטור, הודעה שיש בה כל כך הרבה אמת עד שאת לא מצליחה לנשום כמעט, לפעמים לעצור כדי להקשיב…