מדיטציות סתיו

אני מרגישה את עצמי ממהרת. יוצאת יחפה אל השביל המרוצף, מרגיעה את הנשימה, מרפה את כלוב הצלעות. שום דבר לא ממש מרפה. אני אומרת לעצמי: הרמה, הנעה, הנחה, מרחב.

**

עזבתי את כל קרובי ומכרי שגם ככה לא מאד אהבתי רק אני וקערת העץ בגשם הסוחף את שורשי העצים במורד הנהר ואימצתי את הקור ואת הרוח כמו בני בית מגרדת תבלינים מן הגזעים מחממת את הגוף מתוך הגוף שטה רק מרחקים קצרים מאד במנהרות של רוח משתעלת ונושמת וצוחקת ובוכה.

פנים

פעם עבדתי במסעדה מלאה בגברים, כל המלצרים היו גברים, כל הטבחים היו גברים, המנהל היה גבר, השף היה גבר מוכר ומקסים. מסעדה מלאה בגברים ואני.

חזרה (סיפור בהמשכים) – חלק ה'

“חזרה” הוא סיפור בהמשכים – לחלקים הקודמים, לחצו על הלינקים בסוף הפוסט

*

היה זה היום שבו היכה השרב, שהיא החליטה שהיא חוזרת למשרד. היו כאלה שחזרו עוד לפני, בקטנה, אבל כמו רוב האנשים, החום הכבד הוא שדחף אותה בחזרה לחלל הממוזג-היטב. אחר כך פשוט המשיכה להגיע מכוח האינרציה.

קשה לי לכתוב על חוויות של יחד

קשה לי לכתוב על חוויות של יחד, וקל לי לכתוב על חוויות של לבדות. יש לזה סיבות טובות; יחד זה משהו שאני הרבה פחות מכירה. גם רוב חבריי וחברותיי מכירים לבד הרבה יותר טוב מיחד, וזה לא כי אנחנו דור נרקיסיסטי, אלא כי מרבית חוויות החיים שלנו העבירו מסר ברור: שאנחנו באמת לבד.

חזרה (סיפור בהמשכים) – חלק ד'

“חזרה” הוא סיפור בהמשכים – לחלקים הקודמים, לחצו על הלינקים בסוף הפוסט

*

הוא לא היה על הר, וגם ככה זו היתה בדיחה – זאת הוא ידע כשלבסוף ראה את ההודעה מספר ימים אחר כך, כשהחשמל חזר לפעול ליותר משעתיים רצוף.