יום אחד / גרייס פיילי

יום אחד, בעודי שוכבת על הבטן אחר הצהריים, מנסה לישון

חוויתי קנאת פין (למרבה הפתעתי

וללא כל אמונה בפרויד במשך שנים,

למעשה

סלידה קיצונית)

חזרה (סיפור בהמשכים) – חלק ג’

“חזרה” הוא סיפור בהמשכים – לחלקים הקודמים, לחצו על הלינקים בסוף הפוסט

*

היא הלכה הביתה ברגל והשאירה את הרכב בחנייה של המשרד. היא לא יכלה להעלות על דעתה נסיעה של שעה פלוס בפקקים שלבטח תקעו את נתיבי התנועה בדרך לביתה. ההליכה היתה ארוכה אבל עדיין היה אור בחוץ, הימים היו בשלב ההתארכות של שעון הקיץ.

עלים

אני הולכת בשביל האדמה האדום, חומות קצרות מתגבהות משני הצדדים שלי, בוקר, והשמש היפה כל כך חודרת את העלים המבריקים הצפופים, הכהים, מלווה אותי בשקט הזה. מדי פעם מבליחה נביחה של כלב דרך אחת החצרות הרחוקות שבמעלה הגבעות הקטנות מאד שבמרחק הקצר, אישה או איש עוברים מולי עם סלסלה על הראש או שקית בד מפוספסת משתלשלת מקצות האצבעות אבל רוב הזמן אני הולכת על השביל…

יום אחד

יום אחד כשאלך ביער אפגוש אריה קרוב ואומר לו, אתה שלי, שיניים מחודדות, רעמה יפה, כפות רכות מסתירות ציפורניים, בוא נשחק כשתלבין, אני אלבש את גלימת השלג שלי, נשב יחד בשלוליות המים החמים, זה מה שיש, זה מה שיהיה, זה הרגע.

חזרה (סיפור בהמשכים) – חלק ב’

“חזרה” הוא סיפור בהמשכים – לחלקים הקודמים, לחצו על הלינקים בסוף הפוסט

*

בחודשים שחלפו בבית היא התחילה לשים לב לחוסר הגמישות שברגליה; רגליים ארוכות ורזות, נערצות על הגברים – שנמשכו אליהן – ועל נשים – שקינאו בהן, אבל חלשות מאוד, נטולות מסת שריר. בבקרים היתה מתעוררת לעתים קרובות לכאב עמום, בלתי נסבל, בירכיים

חזרה (סיפור בהמשכים) – חלק א’

היא התחילה לבכות. היא שמה לב לכך כשהמילים על המסך החלו להיטשטש לנגד עיניה, תחילה כמו נוטות על צידן ואז מתאחדות לכדי גוש שחור ובלתי-קריא על המסך. היא מצמצה, מנסה להשיב את הדמעות שהחלו להיקוות בבריכות הקטנות של עפעפיה התחתונים בחזרה אל תוך הגולגולת – כך דמיינה שהיא יכולה לעשות אם רק תתפוס את עצמה בזמן – אבל עד מהרה היא הרגישה את הנוזל החמים…

עולם שלא קיים

הטקסט פורסם במקור באתר העוקץ

*

ואז הזמנתי בשר בשווי שלוש מאות שקלים מקצבייה יוקרתית בצפון העיר.

לא עשיתי משהו כזה מעולם; גם בימים שבהם אכלתי בשר, הייתי הולכת לקצבייה הקרובה לביתי, שתמיד תהיתי אם המראה המיושן שלה מעיד על איכות גבוהה במיוחד – או דווקא על ההיפך – והייתי קונה שם מעט בשר בקר טחון, שממנו הכנתי את המנה הבשרית היחידה שאי פעם למדתי להכין: בולונז.

הוא בא

לבסוף, הוא בא. העולם היה צריך לעמוד מלכת כדי שיבוא. אבל הוא בא. הוא בא אחרת; לא כמו שדמיינתי. אבל שומדבר הוא לא כמו שדמיינתי בימים אלה. ואת הרגע הזה, שבו הוא חוצה את סף דלתי, דמיינתי פעמים רבות בחודשים האחרונים: תהיתי אם אעז לנשקו על שפתיו מיד. תהיתי אם הוא יעשה זאת לפני שאספיק בעצמי. דמיינתי שאקח אותו מיד למיטה, דמיינתי שנישאר בה ימים…

לא אוהבת אותו

זה לא שהיא אוהבת אותו, כי היא לא אוהבת אף אחד (יש שאומרים שהיא אוהבת את כולם, אבל היא בתגובה מושכת כתפיים, זה הרי כמעט אותו הדבר), אבל משהו בו נסבל בצורה בלתי רגילה, וזה הרבה. וגם תווי פניו דומים לשלה, וכפי שחברה טובה שלה אומרת לה כבר שנים, זה מוכח שאנשים בעלי תווי פנים דומים מסתדרים היטב כבני זוג. ההוכחה לכך? שני זוגות וחצי…

אחי

בלילה חלמתי שגבר שאני אוהבת הוא בעצם אחי מלידה. היינו יחד בטבע. שכבנו. זה היה טוב; מוכר. כמו מילדות. הרגשתי שקטה. כשישנתי, ישנתי חבוקה בידיו באוהל. בחוץ לא ירד גשם, אבל גם לא היה חם. אחר כך הקצנו אל תוך הידיעה שאנחנו אחים, והבטנו זה בזו בעיניים אחרות, אבל לא פחדנו. היינו שותפים לגורל. כשאני קמה בבוקר, לפני שאני נזכרת שהכל כואב, אני מרגישה שהכל…