נכנסתי להתקלח עם דלת חצי פתוחה. כשסיימתי להתרחץ והסטתי את וילון האמבטיה אל עבר הדלת, הייתי עירומה וחשבתי: איזה מזל שאין אף אחד בבית. רגע אחר כך נזכרתי שאני גרה לבד כבר חמש שנים.
*
בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי במצב רוח נסער רגע לפני השינה. אבל נסער-נסער: כאבי לב טריים וישנים, לאן הולך העולם, כאלה. הפתרון שמצאתי הוא לשכב במיטה, להתכרבל טוב-טוב בפוך ולבהות בחלל בלי לעשות כלום ובלי לצפות לכלום. משם התחילו לצמוח לילות מוזרים במיוחד עם חוויות חוץ-גופיות ותודעה רחבה שמכילה את הכל. אני קוראת להם "לילות התובנות הגדולים".
*
החתולה אוהבת להירדם עם הפרצוף בתוך בית השחי שלי בזמן שאני מערסלת אותה כמו תינוקת. מאוד חשוב לה שהפרצוף ייטמן כולו בשקע שבין הזרוע לחזה, והיא משקיעה זמן ניכר במציאת זווית פרצוף-שחי מיטיבית. למה אנחנו לא משקיעים את אותם זמן וכוונה במה שעושה לנו נעים גם אם זה חסר מטרה?
*
הבידוד הזה הוא כמו ריטריט, שזה אומר גם שימחה בלב והוקרה על כל מה שטוב בחיי, וגם אפס יכולת לברוח מעצמי.