[קטע מתורגם זה נלקח מתוך ספרה של הסופרת דבורה לוי (Deborah Levy), ששמו Real Estate. מדובר בספר שלישי במספר מבין טרילוגיית ספרים אוטוביוגרפיים. הקטע המובא להלן מתחיל בנקודה שבה הסופרת עוברת לחלל כתיבה חדש שהיא שוכרת, אחרי שעברה בין מספר חללים שכורים כאלה לאורך השנים].
*
נדל"ן
תרגום לעברית: רוני גרוס
בקתת הכתיבה החדשה היתה בת דמותם של החיים שרציתי, אפילו אם מדובר היה בפתרון זמני. כוונתי היא שלא היה מדובר בנדל"ן שלי, הוא לא היה בבעלותי, אני רק שכרתי אותו, אבל מצב הרוח שלו היה בבעלותי. אפילו הציפורים האנגליות המצייצות ב-[1]NW8 נשמעו אקזוטיות. עוד לא לגמרי עזבתי את בקתת הכתיבה הישנה שלי, אבל סיליה (בעלת הבקתה הקודמת) כבר העמידה את הבית למכירה וידעתי שעליי למצוא פתרונות אחרים.
הבקתה החדשה היתה ממוקמת קרוב לְאַבִּי רוֹד, היכן שעלילת ספרי האיש שראה הכל (The Man Who Saw Everything) התרחשה. רחוב אבי רוד נרדף על ידי ואני נרדפתי על ידו. "הבית שוכן היכן שהרדיפה שוכנת," כתב המַסַאִי הגדול מארק פישר, והאמירה הזו בהחלט היתה נכונה עבורי. במידה רבה, הבקתה הקודמת שלי עדיין נרדפה על ידי דמות הרפאים שלי מכיוון שספריי עדיין עמדו על מדפיה. המחשב הנייח שלי עדיין עמד על השולחן, מכוסה כעת בסדין לבן. תנור הגז שקניתי כדי לחממה בחורף הפך לביתם של עכבישים קטנים וקוריהם הגאומטריים העצומים.
בינתיים, בבקתה החדשה, התגלתה רוח רפאים בעמוד הראשון של אחד מהספרים שהבאתי עמי. גיליתי בו הקדשה מאב ילדיי, שתוארכה לשנת 1999, כשעוד הייתי נשואה וחייתי בבית המשפחה שלנו.
לאהובתי היקרה, לרגל חג המולד האחרון של המאה, לעוד אלפי שנות מסירות ואהבה
הייתי בהלם. הנחתי את הספר מידיי ונתתי לריח היקינתון המשכר לעמעם את הרגע כמו מורפיום. אחר כך הרמתי שוב את הספר ובהיתי בהקדשה. תהיתי מיהי אותה רוח רפאים מלפני עשרים שנה, האישה שקיבלה את הספר הזה עם ההקדשה האוהבת.
ניסיתי להתחבר אליה (הגרסה הצעירה שלי), להיזכר כיצד הגיבה אז למתנה הזו. לא רציתי לראותה ביתר בהירות. אבל ניסיתי לנופף לה לשלום. ידעתי שהיא לא תרצה לראות אותי (ובכן, הנה את, כמעט בת שישים, לבדך), ואני לא רציתי לראות אותה (ובכן, הנה את, בת ארבעים, מסתירה את כישרונך, מנסה להחזיק במשפחתך שלא תתפרק), אבל רדפנו זו את זו ממרחק הזמן.
שלום. שלום. שלום.
הגרסה הצעירה שלי (חריפה, עצובה) ידעה שאני לא שופטת אותה. שתינו איבדנו וצברנו דברים רבים בעשרים השנים שהפרידו בינינו מרגע קבלת המתנה עם ההקדשה האוהבת. מעת לעת, היו לי פלאשבקים לבית המשפחה. הוא נרדף על ידי אומללותי, ועל אף שניסיתי לשנות את מצב הרוח ולמצוא בו דבר-מה טוב, לא שמע הבית למשאלה שלי להפוך את מצב הרוח לזיכרון חדש. מסדרונות האהבה[2] המתפוררים על הגבעה היו צנועים בהרבה מאותו הבית, אך מצב רוחם היה אופטימי, נינוח, רך יותר, מלא תקווה, ולא חסר תקווה.
הבטתי שוב בהקדשה.
לאהובתי היקרה, לרגל חג המולד האחרון של המאה
המוזר בכל זה היה שהספר עצמו (מאת סופר מפורסם) היה על גבר שעוזב את משפחתו ויוצא לחיים חדשים עם נשים שונות. אחת מהנשים הצעירות האלה מעריצה אותו עד כדי כך שהיא מוציאה לו את הנזלת מהנחיריים. היא הופכת אותו למטרת חייה, והקוראים לא יודעים מה מטרת חייה האמיתית. הם עושים הרבה סקס אבל אין לנו מושג אם היא נהנית מזה כמו שהוא נהנה. אם הדמות הנשית הזו בכלל מרגישה או חושבת משהו, כל תחושותיה ומחשבותיה מוקדשות לאותו גבר.
סביר להניח שהיתה זו אני שביקשה לקבל את הספר הזה אז, כך שיכול מאוד להיות שכמו שאומרים, העלמתי עין מכל זה, או שאולי היה דבר-מה שרציתי לגלות. אחרי הכל, הבאתי את הספר הזה איתי לבקתה החדשה. כן, אחרי כל השנים האלה, עדיין היה משהו שרציתי לגלות על כתיבת דמות, בייחוד דמות נשית. אחרי הכל, מטרת החיים היא לחשוב ולהרגיש ולחיות ולאהוב יותר בחופשיות, כך שמדובר בפרויקט מעניין, ליצור דמות אישה שאין לה חיים משלה. הסיפור בספר הזה היה על אישה שהעניקה את חייה במתנה לגבר. זה משהו שלא כדאי לנסות בבית, אבל לרוב, זה המקום שבו דברים כאלה קורים.
איך ייתכן שסופר החליט לצאת לדרך ולכתוב דמות אישה נטולת מודעות, אפילו נטולת תת-מודע, כאילו מדובר היה בדבר הנורמלי ביותר בעולם? אולי זה נורמלי בעולם שלו. ובכל זאת, כדי לכתוב כל דמות בדיונית שהיא, נדרשת עבודה רבה. הסופרת והבימאית סלין סיאמה ציינה שכאשר נותנים לדמות אישה את הסובייקטיביות שלה, היא מקבלת בחזרה את תשוקותיה. עלה בדעתי, שסופר בן דורו בכלל לא יכול היה לדמיין לכתוב דמות אישה עם תשוקות שאינן רק שלו. במובן מסוים, בסיפור הזה שלו, דמותה היתה דמות חסרה. מה שהיה חסר היו התשוקות שלה. לכן הספר הזה עזר לי. חוסר המודעות של אותו סופר היתה לבַּיִת ששמתי לי למטרה לְפָרֵק בחיי האישיים והמקצועיים. נדל"ן הוא עסק מתעתע. אנחנו שוכרים וקונים ומוכרים ויורשים אותו, אבל אנחנו גם מפרקים אותו.
לאחרונה, נשביתי בקסמו של סוף הרומן הסיפור של הילדה האבודה מאת אלנה פרנטה, ובו לילה נעלמת ללא עקבות בשנות השישים המאוחרות לחייה. מילדות ועד בגרות, חייהן של לילה ולנוּ נשזרו יחדיו, עד שלבסוף נפרדו עם היעלמותה של לילה. 'אהבתי את לילה,' לֶנוּ כותבת. 'רציתי שהיא תישאר. אבל רציתי שתהיה זו אני שתגרום לה להישאר.' בסוף הספר, לילה הופכת לדמות אישה חסרה.
כשהתיישבתי על הכיסא שליד החלון בבקתת הכתיבה החדשה שלי, שאלתי את עצמי מדוע אני מתעניינת בדמויות נשים חסרות? ייתכן שלא התכוונתי לנשים שבאמת נעלמו (כמו לילה) אלא לנשים שתשוקותיהן נעלמו.
ומה לגבי אותן נשים שפעלו מכוח תשוקותיהן, אבל הוכפפו? שחייהן נכתבו מחדש, קיומן נכתב מחדש כדי לדלל את כוחן ולחתור תחת סמכותן? האם ייתכן שחיפשתי אחר אֵלָה ממשית, שהלכה לאיבוד ונעלמה בנבכי הסיפור הפטריארכלי ששִׁכְתֵּב את חייה?
חשבתי על הֵקָטֶה העומדת בצומת דרכים עם לפידיה הבוערים והמפתחות, מדוזה עם נחשיה ומבטה המֵמִית, ארטמיס עם כלבי הציד והצבאים שלה, אפרודיטה עם היונים שלה, דֵמֵטֵר עם הסוסות שלה, אתנה עם הינשוף שלה. בכל פעם שראיתי נשים מבוגרות תמהוניות ומעורערות בנפשן מאכילות יונים על המדרכה של כל עיר בעולם, חשבתי, כן, הנה היא, אחת מאותן אלות שהוכפפו ושהחיים ערערו את שפיותה.
האם האלות הן נדל"ן בבעלות הפטריארכיה?
האם נשים הן נדל"ן בבעלות הפטריארכיה?
ומה בדבר נשים שנשכרות על ידי גברים לצרכי מין?
בבעלות מי נמצאים המעשים בעסקה הזו?
רוב הסופרים הסטרייטים הנשואים בני גילי מְלֻוִּים על ידי נשותיהם באירועים ספרותיים. אחד מהגברים האלה סיפר לי באירוע ספרותי אחד, שכל עוד לא יפר חוקים רבים מדי בנישואים שלו, תמיד יחכה לו זוג נעלי בית מנחמים לצד האח. למרבה המזל, אשתו הצליחה לחמוק לסיגריה על מדרגות יציאת החירום.
נהניתי משיחתה המעוררת הרבה יותר ממרבית האירועים שהשתתפתי בהם בפסטיבל. אנשים רבים בקהל היו בוודאי נהנים ממחשבותיה על עריצים שבריריים, האופנים שבהם אהבה משתנה בעקבות בגידה, וכיצד היא חלמה ששדיה עשויים מזכוכית.
האם אי פעם יחכו לי נעלי בית (ורודים, מצועצעים) לצד האח? כנראה שלא, כל עוד לא אהפוך לדמות אישה בסרט וינטג' הוליוודי, שמשלמת למנקה להניח אותם שם. 'מר.ת קְלִימוֹבְסְקִי[3],' אני אגיד, 'אני חושבת שבבוקר, יזדקקו מרפקיי הדואבים לעיסוי בשמן אַרְנִיקָה.' בסדר גמור, גברת. המנקה שלי תהיה דמות עם תשוקות רבות משלה כי אני היא זו שכותבת את התסריט. אני יכולה לראות אותו נשענת על קירות הגבס בצבע ורוד עתיק בפיסת הנדל"ן שלי, עונד סיכה בצורת דבורה. המרק שלך מוכן. האכלתי את הזאבים שלך ומילאתי את המקטרת שלך בטבק המועדף עלייך. דרך אגב, גברת (שפתיו של המנקה שלי מוכתמים במיציו של הפטל שאכלה לארוחת הצהריים), שמתי לב שאת מהרהרת בנדל"ן (Real Estate). מקור המילה Real הוא מהמילה הלטינית Rex, שמשמעותה מלוכה. משמעות המילה Real היא גם 'מלך' בספרדית, מכיוון שמלכים החזיקו בכל האדמות בממלכותיהם. עבור לקאן, ה'אמיתי' (Real) הוא כל מה שלא ניתן לומר במילים. אין בזה שום דבר מציאותי. האם יש עוד משהו שאת זקוקה לו לפני שאמלא לעצמי אמבטיה ואאזין ללנה דל ריי?
'כן, מר.ת קלימובסקי,' אשיב. 'אשמח אם תוכל להכין לי בטובך צלחת עם רחת לוֹקוּם – אלה בטעם הוורדים ובטעם המנדרינה אהובים עליי במיוחד.' נגמר הרחת לוקום, גברת. והאם אוכל להציע, שאם חשקה נפשך בממתקים, תלכי להזדיין ותביאי אותם בעצמך.
המנקה שלי תפרוש לחדרה לשתות ג'ין ולהתמסר לחזיונות מיסטיים אך פרגמטיים על דרכים להרוויח יותר כסף ולקנות בית משלו. בינתיים, אני אקרא את שירתם של ספפו ובודלר לצד האח, בעוד רוח הרפאים של האהבה תקלף תפוז בשקט לצדי.
"אילו נתבקשתי לציין מיהו המוטב העיקרי של הבית, הייתי אומר: הבית מגן על חלומות בהקיץ, הבית מגן על החולמים, הבית מאפשר לחלום בשקט." גסטון בשלאר, הפואטיקה של החלל (1964)
התחלתי לתהות מה יימצא בין נכסיי ובין נכסי הנשים שתשוקותיהן הוחסרו מהן ושחייהן נכתבו מחדש (כמו אלות) בסוף חיינו. בכלל זאת המנקה שלי, שברגעים אלה ממש ממלא את האמבט (נגיעות של שמן ורדים וגרניום) בזמן שהיא מאזינה ללנה דל ריי. מהו בעל ערך עבורנו (על אף שאינו בעל ערך חברתי), במה אנו יכולות להחזיק, לוותר עליו ולהנחילו? אם אנחנו עצמתיות מדי עבור אבותינו ואחינו, כמו אותן אלות גדולות, כיצד מתגלם כוחנו המודחק בסתם יום חול? ואכן, אם אני היא זו שכותבת את התסריט מתחילתו ועד סופו, מהו הדבר שאני רוצה שדמויות הנשים שלי יעריכו, יחזיקו בו, יוותרו עליו ויורישו? יכול להיות שאני מְתַקְשֶׁרֶת את ג'יין אוסטין, אבל כל העניין של חיי נישואים אינו הפתרון.
[1] צפון-מערב לונדון.
[2] כינוי המחברת לבניין הדירות שבו היא חיה.
[3] ההתייחסות למגדר המנקה בטקסט באנגלית היא התייחסות למגדר א-בינארי והשימוש הוא בלשון הפנייה they/them. בחרתי לתרגם את המילים הממוגדרות בעברית ללשון מעורבת.