מדיטציות אביב

אני יושבת במיטה בעיניים עצומות, הראש שלי נתמך בקיר, כריות תומכות לי בגב. השבוע שמעתי שוב בשיחה ביוטיוב הנחיה להתמקד בצליל אחד מונוטוני בזמן המדיטציה, אני מקשיבה לתיקתוק של שעון. לא ידעתי שיש לי בכלל שעון מתקתק בתוך הבית, נדמה לי שזה השעון של דוד החשמל, אף פעם לא שמתי לב אליו קודם.

אני רואה את עצמי חושבת מחשבות של בוקר, סידורים, דברים שלא הספקתי אתמול, דברים שקרו אתמול, כמו חתול פצוע שהתיישב לי מחוץ לבית, מותש וכואב. אני חוזרת לצליל, הוא באמת מרגיע אותי, מאפשר לי נקודת אחיזה. אני מרגישה את הגוף, את הגירוד העז בשוקיים שקמתי איתו בבוקר, לא הרגשתי שעקצו אותי יתושים באמצע הלילה אבל זה כנראה מה שקרה, קרה ללא ידיעתי, בלעדי. השעון הנעלם מתקתק, בחוץ, ציפורים שאני לא רואה משמיעות מנעד רחב של צלילים, אני בדרך כלל אפילו לא שומעת אותן שרות אבל יודעת שהן עושות את זה כל בוקר.

אני חוזרת לשעון, הראש שלי מתנגד, מבקש להתחיל לרוץ, מבקש להתחיל לפעול, אני מתיישרת ופוקחת עיניים, נחושה להתחיל את היום אבל אז עוצמת אותן שוב בעדינות בפעם האחרונה, רק עוד קצת אני אומרת לעצמי בקול שקט, תנסי רק עוד רגע של התמקדות שקטה ואז נתחיל.