אני יושבת במיטה בעיניים עצומות, הראש שלי נתמך בקיר, כריות תומכות לי בגב. השבוע שמעתי שוב בשיחה ביוטיוב הנחיה להתמקד בצליל אחד מונוטוני בזמן המדיטציה, אני מקשיבה לתיקתוק של שעון. לא ידעתי שיש לי בכלל שעון מתקתק בתוך הבית, נדמה לי שזה השעון של דוד החשמל, אף פעם לא שמתי לב אליו קודם.
אני רואה את עצמי חושבת מחשבות של בוקר, סידורים, דברים שלא הספקתי אתמול, דברים שקרו אתמול, כמו חתול פצוע שהתיישב לי מחוץ לבית, מותש וכואב. אני חוזרת לצליל, הוא באמת מרגיע אותי, מאפשר לי נקודת אחיזה. אני מרגישה את הגוף, את הגירוד העז בשוקיים שקמתי איתו בבוקר, לא הרגשתי שעקצו אותי יתושים באמצע הלילה אבל זה כנראה מה שקרה, קרה ללא ידיעתי, בלעדי. השעון הנעלם מתקתק, בחוץ, ציפורים שאני לא רואה משמיעות מנעד רחב של צלילים, אני בדרך כלל אפילו לא שומעת אותן שרות אבל יודעת שהן עושות את זה כל בוקר.
אני חוזרת לשעון, הראש שלי מתנגד, מבקש להתחיל לרוץ, מבקש להתחיל לפעול, אני מתיישרת ופוקחת עיניים, נחושה להתחיל את היום אבל אז עוצמת אותן שוב בעדינות בפעם האחרונה, רק עוד קצת אני אומרת לעצמי בקול שקט, תנסי רק עוד רגע של התמקדות שקטה ואז נתחיל.
____
אני שוכבת במיטה בחדר החשוך, המסך מרצד מולי עיגול זהוב של אור מתרחב ונעלם. לאיש עם המבטא האוסטרלי קוראים ג'ייסון סטיבנסון, הוא מציג את עצמו לפני שהוא מנחה אותי במדיטציה לפני השינה. הקול שלו כבר מוכר לי והוא ידידותי ומרגיע. פעם ראיתי סרטון שלו ושל אח שלו מנגנים ומדברים על צ'אקרות והם נראו כמו מערכון על היפים, זה הצחיק אותי אבל לא מונע ממני להקשיב לקול המרגיע שלו מדי פעם לפני השינה, מספר לי על ברכות וניסים ויערות עד עם שרכי ענק נוטפים מהעצים, נוצצים באור. לפעמים אני מקשיבה להדרכה השקטה הזאת עד שאני נרדמת ושומעת מתוך שינה, התמסרות, יקום, תמיכה, אהבה.
הלילה אני לא נרדמת, המחשבות שלי ערות, מתערבבות בדמיון המודרך, מתערבבות בזרמי הזהב הבוהקים של המסך. הכתפיים שלי מכווצות והלסת נעולה אבל מדי פעם אני רואה הבזקים גיאומטריים בעיניים עצומות, מדי פעם אני רואה את היער המואר ונושמת את האוויר הצלול.
כל היום כמעט כעסתי על עצמי מאד, או שכעסתי על משהו אחר אבל הפניתי את הכעס כלפי עצמי ובצהריים בכיתי מקופלת על הרצפה, הראש נשען אל הקיר ולא יכולתי לעצור ואז עצרתי והלכתי למכולת לקנות לחם. עכשיו אני מאמינה בניסים, בניסים שג'ייסון סטיבנסון מדבר עליהם, מאמינה בהם באמת וגם אומרת לעצמי כל החיים יהיו בדיוק ככה, שום דבר לא באמת משתנה וזוכרת שהכל משתנה כל הזמן באמת.