*
כשהעצים מדברים
ברוח
אני נזכרת
בְּךָ
בוודאי נָגַעְתָּ בלב
העמק
שוב
בוודאי קרעת
מעליך
עוד
משעול
אל תשאל,
מתי כל זאת
יחלוף
אינני נביאה, רק
אישה-אדם,
שסופה חתום
בְּאור
*
כשהעצים מדברים אליי
ברוח
אני נזכרת
בָּךְ
שוב אין
צוואתךְ חרוטה על
לוח
לבי –
שוב אני מתחקה
אחר שְׁמֵךְ הנישא
על רוחות –
מזה זמן חזרתְ
אל האדמה
מדוע אנו נקברים
כשפנינו אל
הרקיע
כשאין אנו יכולים עוד
לראות
את האור