שני שירים

רק על ביניכם אתם מדברים? אני שואלת,

לעומת..? היא משיבה.

דברים של החיים, את יודעת.

אה, ברור, כל הזמן על החיים, אנחנו

גם צוחקים הרבה

Deeply Natural – שיחת דהרמה מאת ג’איה אשמור

אז אני רוצה לדבר על הטבע העמוק שלנו. האפשרות להיכנס למשהו שהוא יותר טבעי עבורנו, באופן עמוק. משהו שהוא אפילו יותר טבעי מטבעי.

שמעתי שלפני לא מעט שנים באנגליה, באותה תקופה שבה היתה התפרצות של מחלת הפרה המשוגעת, שבמסגרתה הרגו כל כך הרבה פרות, השדות נותרו ריקים מפרות. וכך, השדות צמחו בדרך אחרת, כי לא אכלו מהם כל כך הרבה. ואז צמח בהם, כך מתברר, זן של פרחים שחשבו שנכחד באנגליה. הוא צמח מתוך האדמה כמו משום מקום. 

חזרה (סיפור בהמשכים) – חלק ה’

“חזרה” הוא סיפור בהמשכים – לחלקים הקודמים, לחצו על הלינקים בסוף הפוסט

*

היה זה היום שבו היכה השרב, שהיא החליטה שהיא חוזרת למשרד. היו כאלה שחזרו עוד לפני, בקטנה, אבל כמו רוב האנשים, החום הכבד הוא שדחף אותה בחזרה לחלל הממוזג-היטב. אחר כך פשוט המשיכה להגיע מכוח האינרציה.

חזרה (סיפור בהמשכים) – חלק ד’

“חזרה” הוא סיפור בהמשכים – לחלקים הקודמים, לחצו על הלינקים בסוף הפוסט

*

הוא לא היה על הר, וגם ככה זו היתה בדיחה – זאת הוא ידע כשלבסוף ראה את ההודעה מספר ימים אחר כך, כשהחשמל חזר לפעול ליותר משעתיים רצוף.

חזרה (סיפור בהמשכים) – חלק ג’

“חזרה” הוא סיפור בהמשכים – לחלקים הקודמים, לחצו על הלינקים בסוף הפוסט

*

היא הלכה הביתה ברגל והשאירה את הרכב בחנייה של המשרד. היא לא יכלה להעלות על דעתה נסיעה של שעה פלוס בפקקים שלבטח תקעו את נתיבי התנועה בדרך לביתה. ההליכה היתה ארוכה אבל עדיין היה אור בחוץ, הימים היו בשלב ההתארכות של שעון הקיץ.

חזרה (סיפור בהמשכים) – חלק ב’

“חזרה” הוא סיפור בהמשכים – לחלקים הקודמים, לחצו על הלינקים בסוף הפוסט

*

בחודשים שחלפו בבית היא התחילה לשים לב לחוסר הגמישות שברגליה; רגליים ארוכות ורזות, נערצות על הגברים – שנמשכו אליהן – ועל נשים – שקינאו בהן, אבל חלשות מאוד, נטולות מסת שריר. בבקרים היתה מתעוררת לעתים קרובות לכאב עמום, בלתי נסבל, בירכיים

חזרה (סיפור בהמשכים) – חלק א’

היא התחילה לבכות. היא שמה לב לכך כשהמילים על המסך החלו להיטשטש לנגד עיניה, תחילה כמו נוטות על צידן ואז מתאחדות לכדי גוש שחור ובלתי-קריא על המסך. היא מצמצה, מנסה להשיב את הדמעות שהחלו להיקוות בבריכות הקטנות של עפעפיה התחתונים בחזרה אל תוך הגולגולת – כך דמיינה שהיא יכולה לעשות אם רק תתפוס את עצמה בזמן – אבל עד מהרה היא הרגישה את הנוזל החמים…

עולם שלא קיים

הטקסט פורסם במקור באתר העוקץ

*

ואז הזמנתי בשר בשווי שלוש מאות שקלים מקצבייה יוקרתית בצפון העיר.

לא עשיתי משהו כזה מעולם; גם בימים שבהם אכלתי בשר, הייתי הולכת לקצבייה הקרובה לביתי, שתמיד תהיתי אם המראה המיושן שלה מעיד על איכות גבוהה במיוחד – או דווקא על ההיפך – והייתי קונה שם מעט בשר בקר טחון, שממנו הכנתי את המנה הבשרית היחידה שאי פעם למדתי להכין: בולונז.

הוא בא

לבסוף, הוא בא. העולם היה צריך לעמוד מלכת כדי שיבוא. אבל הוא בא. הוא בא אחרת; לא כמו שדמיינתי. אבל שומדבר הוא לא כמו שדמיינתי בימים אלה. ואת הרגע הזה, שבו הוא חוצה את סף דלתי, דמיינתי פעמים רבות בחודשים האחרונים: תהיתי אם אעז לנשקו על שפתיו מיד. תהיתי אם הוא יעשה זאת לפני שאספיק בעצמי. דמיינתי שאקח אותו מיד למיטה, דמיינתי שנישאר בה ימים…